יום שישי, 26 במרץ 2010

טוקבק לעולם

I read a lot of talk backs lately, and I couldn't believe for the ignorance. It looks like Israel fills in the need of hate and disgust, for a lot of people in the world.

And I feel sorrow for that, because I can feel the unfounded hatred. Clearly, most of you been held by the magic of the fairy tail "The Strong Against The Weak". But sadly, this attitude is extremely simplistic and superficial.

Just imagine to yourself that you are a citizens in a country in the middle of nest of hornets, which called "The Middle East". In this place, you have to fight for survive. Ask youselfs: how moral would you be?

I don't know how would you act, but I do know that the West, which fights this days in a war which is not a matter of surviving in Iraq and elsewere, is not as moral as nearly as the IDF.

So clearly, people do not hate Israel because of Israel. I have a reason to believe, that people hate Israel because of themselves: Because it's easy, because it's entertaining, because they want to fill in the need of vent, and especially because they want to feel faultless and clear conscience..

But do you know what? in contrary to a lot of people in the world, we know we are right. We know that we are moral. And that is - because we don't think for a second we are perfect.

But don't bother yourself too hard with what I say. Don't think too much. Hate me and my brothers in arms. Entertain your selfs with hatred. We're going to give you a lot of time for this.

Israeli from Israel

יום רביעי, 24 במרץ 2010

מקהלת המערב מתוזמרת

לא בכדי מתרחש בימים האלו, מה שנראה לצופה ישראלי תמים מן הצד, כמסע של השתלחות בישראל.

כאמור, הממשל האמריקאי הביע עלבון בגין בניה בלתי חוקית. ולפניי שזה סיים לתבוע את עלבונו, עלה הממשל הבריטי, ותבע זה את כבודו, בגין פרשת הדרכונים. זאת, רק לאחר שאנגלה מרקל, מנהיגת גרמניה, נעלבה והביעה חוסר אמון בגין פרשת "טיוח תמליל השיחה", שהתנהלה בינה לבין ראש הממשלה, נתניהו. וכל זאת, לפני שראש הממשלה קיבל משב של קור ואולי אף אולטימטום בוושינגטון. עוד מעט יבוא תורו של סרקוזי וזה יתבע את עלבונו גם הוא. ומי אחריו?

הצופה מהצד ישאל את עצמו בתמיהה, באופן טבעי: "ממתי הם נעשו רגישים כאלה?", או לחילופין: "מהיכן צרות האופקים הזאת?". דעתי היא כי שאלות אלה הן טבעיות אך מוטעות, השאלה הנכונה היא: "מהי המטרה של כל זה?"

לא יתכן מצב שבו המקהלה הזו היא אינה מתוזמרת. היא מתוזמרת ומתוזמרת היטב. והמנצח עליה הוא הנשיא אובאמה. שהרי, האנשים האלה, והגופים אשר הם עומדים בראשם אינם נועדו לקטר על עלבונות, אלא לקדם אג'נדות. הטענות אשר המערב מעלה כנגד בנימין נתניהו וממשלתו הן טענות של: אי-אמינות, זלזול, וחוסר שליטה. אם כך, אז מה המעצמות מנסות להשיג? איזה אפקט מצפות המעצמות ליצור? מה יוצא להם מכל זה?

שירת המקהלה כוונה ללא כל צל של ספק במטרה ליצור זעזוע: "הממשלה הזאת, כצפוי, מצטיירת כנטעה זר ברחבי העולם", יאמרו אחדים. "שוב פעם ראש הממשלה נתניהו מתגלה כשקרן כרוני", יוסיפו אחרים. "מדינת ישראל מתנהגת בחוסר רציונליות מוחלט", יהדהדו כותרות ברחבי העולם. כל אלו עולים לכדי מספר סכנות: בידודה של ישראל ברחבי העולם, יצירת משבר פוליטי בישראל, יצירת משבר אמון של ציבור הבוחרים בישראל בממשלתו, ומיצוב ממשלת ישראל כממשלה לא הגיונית ורדיקאלית.

בהנחה כי הסכנות לעיל אכן תוזמרו בכוונה, שאלות רבות עולות להן: לשם מה מנסות המעצמות לפגוע ביציבות הפוליטת היחסית בישראל? האם היציבות הפוליטית בישראל מהווה איזשהי סכנה כלשהי עבורם? האם האג'נדה הישראלית נתפסת כמסכנת אותם באיזושהי צורה? לשם מה מנסות המעצמות למצב את ישראל כחסרת רציונליות? האם זה מקרי, שביום בו ראש הממשלה נתניהו סופג ככל הנראה אולטימטום מאובאמה,
רוסיה וסין מדווחות בתקשורת כלוחצות, לכאורה, על איראן להסכים לתנאי המערב ?

איזו לגיטימציה תהיה לממשלת ישראל לתקוף את איראן בטוענה הגנתית, באם קיימת אטמוספירה בין-לאומית שכזאת? באם יווצר משבר פוליטי פנימי? באם המעצמות, כביכול, לוחצות על איראן? ובאם ממשלת ישראל אכן תיתפס בעולם כחסרת רציונליות ולא אחראית?

דעתי היא כי המאמץ המשותף הזה נועד לקעקע את הלגיטימציה של מדינת ישראל לפעולת התקפה באיראן. נראה כי אובאמה הבין כי האג'נדה הלוחמנית שממשלת ישראל מציגה כנגד איראן היא מסוכנת יותר מגרעין איראני. שהרי, מצב כזה עלול, בטווח הקצר, לגבות מהמערב מחיר של הסתבכות גדולה יותר, מבחינה צבאית, במזרח התיכון. יכול להיות שהוא מעדיף בנושא זה, לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח, ולהשאיר אותו כנהוג לעיתים להבא אחריו.